נס ציונה הייתה מהמושבות הראשונות בארץ ישראל, ומכיוון שכך נוסד בית העלמין כבר לפני כ-120 שנה, ככל הנראה בשנת תרס"א (1900). עד לייסוד בית העלמין טולטלו הנפטרים לבית העלמין בראשון לציון הסמוכה. מכיוון שכך, מקימי המושבה ראו חובה לעצמם לדאוג לכבוד המת ולא לטלטלו עם סוס ועגלה בימי החורף בדרכים המכוסות בוץ, עוד בטרם היו כבישים, או בימי הקיץ הלוהטים תחת שמש יוקדת.
בית העלמין בנס ציונה הוא מקום שקט ופורח. החברה קדישא משקיעה רבות מהונה וממִרְצָה בגינון, בשתילת פרחים ובנטיעת עצים שיטו את צלם על השבילים ועל פינות הנוי.
זאת ועוד, החברה קדישא נס ציונה משקיעה מחשבה רבה בניסיון לתת למבקרים הרגשה נעימה יותר בבואם לבית העלמין להתייחד עם יקירם הקבור במקום. לכן השקיעו גם בשיפוץ רחבת ההספדים ובחידושה, שיפוץ חדר הטהרה הקיים בבית העלמין וחידושו וכן גם רכישת קרקעות להרחבת בית העלמין
סוגי הקבורה הקיימים בבית העלמין הם קבורה בודדת במכפלה , שאדם שגר בעיר או שנפטר בה זכאי לה בחינם .(תמונות מצ"ב). אם המשפחה רוצה במקום לבן הזוג או לבן משפחה קרוב אחר, היא יכולה לבחור בקבורת מכפלה או בקבורת שדה בחלקות חריגה (כל אחת מהאפשרויות מוצעת בתשלום).
בבית העלמין בנס ציונה טמונים ראובן לרר ואשתו רבקה (פייגה) ז"ל. בני משפחת לרר היו לדבוראים הראשונים בארץ ישראל, שהפיצו את תורתם המקצועית ואת מכוורותיהם בכל רחבי היישוב העברי. כן קבור במקום חיים טפר, איש העלייה הראשונה, שהיה קבלן בנייה בעבור השלטון הטורקי וחפר בעבורו בארות בכל הארץ וכן בעבור תושבי נס ציונה עצמה. הקים ביישוב את בית העם, את בית הכנסת הראשון ואף קרן גמילות חסדים.